<h1>ראבי"ה סימן רכ"ג</h1>
<h2>דף עג.</h2>
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר [המעמר הדש והזורה והבורר והטוחן והמרקיד והלש והאופה והגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובע והמטווה] המסיך העושה שתי בתי נירין האורג שני חוטין [והפוצע שני חוטין הקושר והמתיר התופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו והמולחו והמעבדו והמוחקו והמחתכו והכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר והמכבה והמבעיר והמכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות] הרי אלו [מלאכות] ארבעים חסר אחת. תנא [ע"ב] הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולם מלאכה אחת הן. אמר ר' אחא אמר ר' חייא בר אשי זומר חייב משום נוטע, הנוטע והמבריך והמרכיב חייב משום זורע, משום זורע אין משום נוטע לא אימא אף משום זורע. אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום [קוצר] ואחת משום נוטע. ירושלמי [פ"ז ה"ב] כל דבר שמשביח את הפרי חייב משום זורע. אמר רב יוסף האי מאן דקטל אספסתא חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע. אמר אביי האי מאן דקניב סילקא חייב שתים אחת משום [קוצר] ואחת משום נוטע. תנא החופר והחורץ והחורש כולן מלאכה אחת הן. אמר רב ששת הי[ת]ה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש. אמר רבי אבהו החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה פטור [ואפילו לרבי יהודה דמחייב עליה] הני מילי מתקן אבל האי מקלקל הוא. תנא הקוצר והבוצר [והגודר והמוסק והאורה] כולן מלאכה אחת הן. אמר רב פפא האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב שתים אחת [משום תולש ואחת משום מפרק] רב אשי אמר אין דרך פריקה בכך ואין דרך תלישה בכך. והלכה כרב אשי. אמר רבא האי מאן דכניף מילחא ממלחתא חייב משום מעמר אמר אביי אין עימור אלא בגדולי קרקע. והלכה כאביי. תנא הדש והמנפץ והמנפט כולן מלאכה אחת הן. גרסינן בפרק המצניע [צ"ה ע"א] תנו רבנן החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת חייב, ומסיק חולב משום מפרק. וכמאן דאמר לקמן יש דישה שלא בגדולי קרקע, ופלוגתא היא גבי הצד חלזון והפוצע לקמן [ע"ה ע"א]. ולא יתכן לומר שבהמה נקראת גדולי קרקע, כדאמרינן בפרק בכל מערבין [כ"ז ע"ב] ובג' נדרים ובפרק כיצד מברכין [מ' ע"ב], שאם כן חלזון נמי, דהא מרבינן התם דגים, אלא דומיא דמפרק תבואה בעינן, שגדל ממש מן הקרקע. (מחבץ חייב משום בורר מגבן חייב משום בונה). ויש מפרשים שחולב חייב משום מפרק והוא תולדה דממח[ק], ואין הלשון משמע כך. [מחבץ חייב משום בורר מגבן חייב משום בונה].
<h2>דף עד.</h2>
ואם היו לפניו שני מיני אוכלין בורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת, ומסקינן שפיר קאמר נחמיני. ופירוש לאלתר כל זמן שיושב על השולחן ואוכל, וכן פירש רבינו חננאל. וראיה דגרסינן בירושלמי [פ"ז ה"ב] בורר אוכלין מתוך אוכלין חזקיה אמר חייב ורבי יוחנן אמר פטור מתניתא [פליגא על] חזקיה דאמר בורר ואוכל [בורר ומניח] על השולחן [רבין] בר חייא אמר תפתר שהיו אורחין אוכלין [ראשונה] ראשונה. ואף על גב דבגיטין [כ"ז ע"ב] גבי מי שאבד לו גט אם מצאו לאלתר כשר אמרינן היכי דמי לאלתר ומסיק כל שלא עבר אדם שם אחרים אומרים כל שלא שהה אדם שם, (ו)הכא כיון שמפורש בירושלמי סמכינן עליה. והמברר ואוכל ומברר ומניח על ידי נפה וכברה חייב חטאת, ואם בירר בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור, דקיימא לן כרב אשי בפרק קמא דביצה [י"ד ע"ב].
<h2>דף עד:</h2>
אמר חזקיה הבורר תורמוסין מתוך פסולת שלהם חייב חטאת, דמתוך ששולקים אותן שבע פעמים ואי לא שלקי ליה מיסרח הוי כפסולת מתוך האוכל וחייב. אמר רב פפא האי מאן דפריס סילקא חייב משום טוחן. ירושלמי [פ"ז ה"ב] ההוא דשחיק [ח]סף מלח חייב משום טוחן דגביל גיר עפר קילורין סממנים חייב משום לש. אמר רב מנשה האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן, ואי קפיד אמשחתא חייב משום מחתך. ומאן דשדי סיכתא לאתונא, ליבש, חייב משום מבשל. תנו רבנן התולש את הכנף הקוטמו והמורט[ו] חייב שלש חטאות. ובהלכות יום טוב פירשתי להך מילתא. התופר שתי תפירות והא לא קיימא אמר רבי יוחנן והוא שקשרם, פירוש אפילו אם אינו של קיימא, ואם הוא לקיום חייב שתים, כדפרישית לעיל.
אמר רבא האי מאן דעביד חביתא חייב שבע חטאות אמר אביי האי מאן דעביד חלתא חייב אחת עשרה חטאות ואי [חייטיה] לפומיה חייב שלש עשרה חטאות. אמר רבי יוחנן הטווה צמר מעל גבי בהמה בשבת חייב (משום) שלש חטאות [וכו] רב כהנא אמר אין דרך גזיזה בכך ואין דרך נפוץ [בכך ואין דרך] טויה בכך. ופירש רבינו חננאל הילכתא כרב כהנא, אף על גב דתלמיד הוא לגבי ר' יוחנן, [כיון ש]הירושלמי מסייע [לו], דגרסינן [פ"ז ה"ב] התולש את הכנף וכו' חייב שלש חטאות, ודחינן לא דמי עוף שאין בו גזיזה תלישתו היא גזיזתו ברם בבהמה אינו חייב עד שיגזוז תדע לך שהיא כן דתנן התולש מן המתה חייב תלישתה זו היא גזיזתה מן החיה פטור. ותו [מ]הא דתנן [צ"ד ע"ב] הנוטל צפרניו זו בזו [וכו' רבי אליעזר מחייב], ואמרו רבנן אינו אלא משום שבות, שמע מינה דקסברי כרב כהנא.
<h2>דף עה:</h2>
אמר רבה בר רב הונא האי מאן דמלח בישרא בשבת חייב משום מעבד רבא אמר אין עבוד באוכלין אמר רב אשי אפילו רבה בר רב הונא לא קאמר אלא דקבעי ליה לאורחא אבל לביתיה לא [משוי] איניש מיכליה עץ. ולגבי צנון מסקינן בפרק שמונה שרצים [ק"ח ע"ב] דאסור להרבות במלחו אבל לטבלו במלח מותר. ורבא דקאמר אין עיבוד באוכלין, ואף על גב דקבעי ליה לאורחא, הני מילי שאינו חייב עליו חטאת, אבל איסורא הוי, כדתנן [ק"ח ע"א] אין עושין הילמי בשבת. וכן משמע התם [בגמרא]. תנו רבנן כתב אות אחת ויש במקומה לכתוב שתים פטור מחק אות אחת ויש במקומה לכתוב שתים חייב אמר רבי מנחם בר' יוסי זה חומר במוחק מבכותב. ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת [חייב חטאת עליו וכל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת] אינו חייב אלא המצניע. כל הכשר להצניע לאפוקי מאי רב מתנה אמר לאפוקי דם נדה מר עוקבא אמר לאפוקי עצי אשרה וכו'. וכל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע. ואף על גב דאוקימנא למתניתין דלא כרבי אלעזר בר' שמעון, קיימא לן כסתמא דמתניתין.
המותח חוט של תפירה בשבת חייב. פירשתי לעיל בפרק במה טומנים. הלומד דבר מן המגוש חייב מיתה והיודע לחשוב בתקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו, ועליו נאמר ואת פועל ה' לא הביטו. אמר רבי אחא בר חנינא השף בין העמודים חייב משום ממחק. ירושלמי [פ"ז ה"ג] מאי מחיקה היתה במשכן שהיו שפין העורות על גבי העמוד שירטוט במשכן שהיו משרטטין בעורות [מהו] מסרטטין מסרגלין. והמסתת האבן חייב משום מכה בפטיש. הצר צורה בכלי והמנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש. והאי מאן דשקיל אקופי מגלימי, אחרי שנארג מחדש, חייב משום מכה בפטיש.
<h2>דף עו.</h2>
המוציא תבן כמלא פי פרה וכו'. וכל היכא דלא שוו שיעורייהו [להדדי] מצטרפי והתנן הבגד שלשה על שלשה וכו'. וגם פירשתי בריש מכילתין ענין מלאכה שאינה צריכה לגופה.
